פסק-דין בתיק ב"ל 35977-01-11

זוהי תביעה לתשלום קצבת זקנה מיוחדת.

להלן עובדות המקרה:

1.         התובע נולד בתאריך 21/7/31 בברית המועצות.

2.         ביום 21/11/04 התובע נכנס לישראל באמצעות אשרת תייר מסוג ב/2, כשהוא בן 73 שנה. בתו של התובע, ששמה ילנה זמיקס ת.ז. 317490357 מתגוררת בחיפה.

3.         ביום 4/2/08 הנפיק משרד הפנים לתובע אשרה מסוג ב/1.

4.         ביום 5/11/09 הונפקה לתובע אשרת "תושב ארעי" מסוג א/5, וזאת שלא על פי חוק השבות מאחר והתובע אינו יהודי.

5.         בחודש דצמבר 2009 חלה התובע במחלת הלוקמיה ומאז הוא מטופל בבית החולים "בני ציון" בחיפה.

6.         ביום 30/11/10 קיבל התובע רישיון לישיבת קבע בישראל.

7.         ביום 28/12/10 הגיש התובע לנתבע תביעה לקצבת זקנה מיוחדת, וביום 29/12/10 דחה הנתבע במכתבו לתובע את תביעתו, בנימוק כי טרם חלפו 24 חודשים מיום שהוכר כתושב ישראל.

            מכאן התביעה לבית הדין.

טענות הצדדים:

8.         ב"כ התובע טוען, כי ההסכם שחל בעניינו של התובע הינו הסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות, שנחתם ביום 4/12/88 בין ממשלת ישראל והמוסד לביטוח לאומי (להלן: "הסכם 1988"), המחליף את הסכמי 1978 ו-1980, והקובע בסעיף 3(א) כדלקמן:

            " (א) גמלת זקנה מיוחד לפי הסכם זה תינתן:

            (1) לעולה.

            (2) לגבר שנעשה תושב ישראל, שלא לראשונה, בהיותו בן 60 ומעלה.

            (3) לתושב ישראל - גבר או אישה לא נשואה או אישה החיה בנפרד מבעלה - שאינו מבוטח לפי פרק יא לחוק בשל האמור בסעיף 240(1) לחוק ".

9.         לטענת ב"כ התובע, סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע כי לעניין חוק הביטוח הלאומי לא יראו כתושב כל אחד מאלה:

" (6) מי שאינו אזרח ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5), שהתגורר בישראל, בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, פחות מ-183 ימים, לא יראו אותה בשנה האמורה כתושב ישראל לעניין חוק זה ".

על כן, לטענתו התובע בא מגדרו של אותו הסכם 1988, בהיותו תושב ארעי המחזיק באשרה מסוג א/5 מיום 5/11/09, המתגורר בישראל מעל 183 יום ואינו מבוטח מאחר והוכר כתושב לאחר הגיעו לגיל המזכה בקצבת זקנה.